מי מסתתר מאחורי שמות הרחובות בכרם
ברוב מרכז תל אביב שלטי הרחובות מנציחים את המתבקש: ראשי ממשלה, משוררים, תורמים, דור מייסדי העיר. היכנסו לכרם התימנים והמשלב משתנה לחלוטין. סמטאות השכונה קרויות על שם חרש נחושת, רב מן הפריפריה, קהילה נמלית בדרום תימן, ובמקרה אחד — על שם שנה.
אף אחד מהשמות האלה לא יאמר דבר למבקר בלי הסבר. הם גם ריכוז ההיסטוריה היהודית־תימנית הצפוף ביותר בכל מערך הרחובות בישראל, ולכן אורחים מגיעים לפעמים לכתובת כמו חיים חבשוש 23 ושואלים מי היה האיש. הנה התשובה, רחוב אחר רחוב. לסיפור הרחב יותר של היווצרות השכונה, התחילו מהכרם שקדם לתל אביב.
חיים חבשוש — חרש הנחושת שחצה את תימן
חיים חבשוש נולד בצנעא סביב 1833 ונפטר ב־1899. במקצועו היה חרש נחושת. לא בשל כך זוכרים אותו.
ב**־1870** הגיע לתימן מזרחן יהודי־צרפתי בשם יוסף הלוי, בכוונה להגיע לנג'ראן ולהעתיק שם כתובות סבאיות עתיקות. הוא נזקק למישהו שיידע לנוע בארץ, לדבר עם אנשים, ולהשאיר אותו בחיים. חבשוש קיבל את התפקיד.
המסע הצליח והשותפות הייתה קשה. הלוי נסע בתחפושת של רב אוסף נדבות — כיסוי שהזמין חשד, שכן אוספים כאלה נחשבו לא פעם למכשפים או למחפשי אוצרות. לחבשוש היו מניעים משלו: הוא עצמו אסף כתובות והתעניין במה שהאירופי יודע. השניים הסתכסכו.
מה שהופך את חבשוש ליוצא דופן הוא שהוא כתב את זה. עשרות שנים מאוחר יותר חיבר תיאור מלא של המסע בערבית צנעאנית, מנקודת מבטו של המלווה ולא של החוקר — מסמך כמעט יחיד במינו, שכן המתווכים המקומיים שאיפשרו את המסעות האירופיים של המאה התשע־עשרה כמעט לעולם לא הותירו גרסה משלהם.
כתב היד נערך בידי החוקר הגדול של חיי היהודים בארצות האסלאם, ש"ד גויטיין, ויצא לאור בהוצאת האוניברסיטה העברית ב**־1941**. תרגום אנגלי מאת אלן ורסקין ראה אור בשם A Vision of Yemen. חבשוש עבד לאחר מכן עם נוסעים אירופים נוספים, ובהם אדוארד גלזר, בהעתקת כתובות ובאיסוף ספרים עתיקים.
סמטה קצרה בכרם נושאת את שמו. אין שם שום שלט שמסביר משהו מכל זה.
יחיא קאפח — הרב שעבד כצורף
יחיא קאפח (1850–1931) היה הדמות הרבנית המרכזית בצנעא בשלהי התקופה העות׳מאנית. הוא התייתם בגיל צעיר, גדל אצל סבו, והתפרנס כצורף זהב בעודו מלמד ולומד מחוץ לשעות העבודה. הוא כיהן זמן קצר כרבה הראשי של תימן סביב 1899–1900, וישב בבית הדין בצנעא עד מותו.
הוא ידוע בעיקר בזכות תנועת דור דעה — זרם רציונליסטי ביהדות תימן שטען בעד הרמב"ם ונגד סמכותם של הזוהר והקבלה המאוחרת. זו הייתה מחלוקת אינטלקטואלית של ממש, והיא פילגה את הקהילה.
הפרט שראוי לשים לב אליו הוא שחבשוש נע באותם חוגים. תיאורו של גויטיין את התנועה מונה אותו בין הדמויות שנקשרו אליה עוד לפני שקיבלה את שמה. שני רחובות בשכונה תל אביבית קטנה אחת, שני אנשים שהכירו את אותם ויכוחים, באותה עיר, אלפי קילומטרים משם.
נכדו של קאפח, הרב יוסף קאפח (1917–2000), הפך לאחד מגדולי חוקרי הרמב"ם במאה העשרים ולקול מרכזי של יהדות תימן בישראל.
תרמ"ב — רחוב שקרוי על שם שנה
תרמ"ב אינו אדם. האותיות הן מספר: 5642, השנה שנמתחת על פני 1881 ו־1882.
באותה שנה יצאו כמאתיים יהודים מתימן לפלשתינה העות׳מאנית בתנועה שקראו לה אעלה בתמר, שורה משיר השירים. רובם התיישבו בירושלים וביפו. הם הגיעו במקביל לעלייה הראשונה ממזרח אירופה, ולפי חלק מהתיאורים מעט לפניה, בעוד שההיסטוריות המקובלות רואות דווקא בה את ראשית ההגירה היהודית המודרנית.
דור מאוחר יותר, כשהוצעו מגרשים למכירה על חולות יפו, היו אלה במידה רבה המשפחות האלה וילדיהן שרכשו אותם. הרחוב מתעד את היציאה ולא את ההגעה.
קהילת עדן — קהילה, לא אדם
קהילת עדן מציינת את הקהילה היהודית של עיר הנמל בדרום תימן, שהייתה במשך מאות שנים צומת מסחר בין ים סוף להודו. יהודי עדן היו קהילה נבדלת עם מנהגים משלה, והרחוב מכיר בהם בנפרד מצנעא.
בבית מספר 13 מוצב לוח זיכרון למשפחת דהבני. יחיא דהבני הסיע את כרכרתו של תיאודור הרצל בביקורו בארץ ישראל ב**־1898**, ולימים התיישב בשכונה הזאת. צוות יומני חדשות צילם אותו בביתו ב־1960, בן שמונים ושתיים, עדיין מציג את השעון שהרצל נתן לו.
רבי מאיר, נחליאל, הכרמל
לא כל רחוב הוא התייחסות תימנית. רבי מאיר סימן את הגבול הדרומי של השכונה בעשורים הראשונים. הכרמל נתן את שמו לשוק שצמח לאורכו בשנות העשרים — סיפור המסופר באיך נולד שוק הכרמל. נחליאל, ישכון וסמטאות הכרמל ממלאות את הרשת ביניהם.
התערובת היא כל העניין. שכונה שנוסדה ב־1906 בידי אנשים שהגיעו מתימן דרך ירושלים קראה לרחובותיה על שם הדברים שהביאו אותה לשם: השנה שבה יצאה, האנשים שתיעדו את הקהילה שעזבה, והנמל בקצה השני של חצי האי.
למה דווקא השמות האלה
כדאי לקחת צעד אחורה ולשים לב עד כמה זה חריג.
רוב מרכז תל אביב נקרא על פי מרשם לאומי. הרחובות סביב הכרם מנציחים מנהיגים ציונים, סופרים ילידי אירופה, מושבות העלייה הראשונה, תורמים ותאריכים מהקמת המדינה. זו מערכת קוהרנטית, והיא מספרת סיפור אחד: סיפורה של תנועה שבאה מאירופה ובנתה עיר.
הכרם אינו משתתף במערכת הזאת. השמות שלו מצביעים לכיוון אחר לגמרי — דרומה, אל חצי האי ערב, ואחורה, אל קהילה שישבה בתימן יותר מאלף שנה לפני שכל זה התחיל. חרש נחושת שמעולם לא עזב את המזרח התיכון. רב שהתווכח על הרמב"ם בצנעא. עיר נמל בפתח ים סוף. שנה עברית שאינה אומרת דבר אלא אם יודעים מה קרה בה.
חלק מההסבר הוא פשוט שהשכונה קראה לעצמה בשמות. היא תוכננה ב־1906, לפני שהעירייה הייתה קיימת כדי לכפות שיטה, ותוכננה בידי אנשים עם מערכת הפניות משלהם. כשלתל אביב כבר הייתה ועדת שמות, לסמטאות הכרם כבר היו שמות — והן שמרו עליהם.
החלק האחר הוא שזה בדיוק מה שהמייסדים רצו שיירשם. לא בעלי הקרקע שמכרו להם את המגרשים — לשלוש, מויאל ואמזלג יש רחובות במקומות אחרים בעיר, לא כאן. לא הפקידים שאישרו את התוכנית. השמות כאן שייכים לקהילה עצמה: לחכמיה, למסע שלה, ולמקומות שמהם באה.
זה נדיר יותר משנדמה. שכונות מהגרים נקראות בדרך כלל בשמות שאחרים נותנים להן, וההפניות המקוריות נמחקות תוך דור או שניים. כאן הן שרדו, בין היתר משום שהשכונה הייתה ענייה ואיש לא חשב ששווה לשנות בה שמות, ובין היתר משום שהמשפחות שבחרו את השמות נשארו במקום מאה שנה.
כשקוראים כך, רשת הרחובות אינה קישוט. היא המסמך העתיק ביותר שהשכונה הפיקה על עצמה ושנותר בידינו.
למצוא כתובת כאן
הערה מעשית, כי שמות הרחובות האלה יוצרים בלבול אמיתי לכל מי שמגיע עם הזמנה.
התעתיקים אינם עקביים בין השילוט, המפות ואפליקציות המשלוחים. חיים חבשוש מופיע בלפחות שלושה איותים באותיות לטיניות, ושירותי הניווט לא תמיד מסכימים עם השלט שעל הקיר. אם אתם מחפשים כתובת, הכתיב העברי אמין יותר מהאנגלי: חיים חבשוש ימצא את הרחוב גם כשהגרסה הלועזית נכשלת.
הדבר השני שכדאי לדעת הוא שמספרי הבתים בכרם לא תמיד רצים כפי שמצפים. השכונה צמחה סביב חצרות ולא לאורך חזיתות מתוכננות, ולכן בניין יכול לשבת נסוג מן הסמטה, כשהכניסה שלו בצד אחר מן המספר. נהגי מוניות יודעים את זה; אפליקציות ניווט — לפעמים לא.
אם אתם מגיעים אלינו, מסרו לנהג את שם הרחוב בעברית ואת הפינה הקרובה ולא רק את המספר, ותגיעו בפעם הראשונה.
שווה גם לזכור שרוב הסמטאות כאן צרות מכדי שמונית תיכנס אליהן בנוחות, ולכן נקודת הורדה על אחד מרחובות הגבול — הכרמל, הכובשים או אלנבי — כמעט תמיד מהירה יותר מניסיון להגיע עד הפתח עצמו.
לקרוא את השכונה ברגל
את כל הרשת אפשר לעבור בחצי שעה. הסמטאות קצרות, השלטים דו־לשוניים, והתעתיקים משתנים.
כדאי לעשות את זה לאט, רצוי בבוקר, לפני שרעש השוק מגיע עד לכאן. המדריך שלנו לשכונה מפרט אילו רחובות שווים את העיקוף ואיפה לעצור לאכול.
אור הכרם נמצא בתוך הרשת הזאת, כלומר ההליכה מתחילה בפתח הדלת. עיינו בדירות אם אתם מעדיפים לקרוא את השלטים האלה בדרך חזרה מארוחת הבוקר ולא על מפה.
מקורות
- Hayyim Habshush ו־A Vision of Yemen, הוצאת אוניברסיטת סטנפורד, למסע 1870 ולספר המסע.
- Yiḥyah Qafiḥ ו־Dor Daim, לחייו של קאפח ולתנועה.
- Yemenite Jews in Israel, לעליית אעלה בתמר של 1881–1882.
- כרם התימנים, ויקיפדיה העברית, ללוח הזיכרון בקהילת עדן ולגבולות השכונה המוקדמים.
מוכנים לחוות את תל אביב?
התארחו בלב כרם התימנים, במרחק צעדים משוק הכרמל ומחוף בננה ביץ׳.
