הכרם שקדם לתל אביב
רוב המבקרים מגיעים לכרם התימנים דרך שוק הכרמל, וזה גורם לשכונה להיראות כמו נספח של השוק. הכרונולוגיה הפוכה בדיוק. השכונה תוכננה ב**־1906**, שלוש שנים לפני שששים ושש משפחות התכנסו על החולות והגרילו את המגרשים שהפכו לתל אביב. השוק הגיע מאוחר עוד יותר. כשאתם הולכים בסמטאות האלה אתם נמצאים בחלק המיושב ברציפות הוותיק ביותר של מרכז העיר, ומתווה הרחובות כמעט לא זז מאז.
זו ההיסטוריה שמאחורי השכונה — הקרקע, האנשים שקנו אותה, והעשרים ושלוש שנה שלקח להסכים על שם. למה שבאמת כדאי לעשות כאן היום, המדריך המלא לשכונה מכסה את הרחובות, האוכל והצד המעשי.
כרם, והשומר ששמר עליו
השם מילולי. כרם הוא כרם, ולפני שהייתה שכונה היו גפנים — חלק מחגורת הפרדסים והכרמים שהקיפה את יפו בשלהי התקופה העות׳מאנית, כשהשלטונות עודדו נטיעת עצים על אדמות מחוץ לחומות.
שלושה אנשים החזיקו בקרקע: אהרן שלוש, יוסף ביי מויאל וחיים אמזלג, דמויות מוכרות ביפו, שהחלו למכור מגרשים ב־1906. הרוכשים היו ברובם המכריע יהודים יוצאי תימן, ורובם לא הגיעו מתימן ישירות. הם הגיעו מירושלים, שם התיישב גל קודם ושם התנאים התבררו כקשים.
הסיפור מאחורי השם הוא מסוג הסיפורים שמתפוגגים בדרך כלל כשבוחנים אותם; זה החזיק מעמד מספיק כדי להיכנס לרישום העירוני. השכונה נקראה תחילה כרם התימני — ביחיד — על שם השומר התימני ששמר על הכרם של מויאל. כלומר השכונה אינה קרויה על שם מייסדיה או מממניה, אלא על שם עובד ששמו הפרטי לא נרשם.
למה ירושלים, ולמה 1881
כדי להבין מי קנה צריך לחזור דור אחורה. בשנת תרמ"ב — 5642, החופפת ל־1881 ו־1882 — יצאו כמאתיים יהודים מתימן לפלשתינה העות׳מאנית. הם קראו לתנועה אעלה בתמר, שורה שנלקחה משיר השירים. הרוב המכריע התיישב בירושלים וביפו.
העיתוי חשוב. הגל הזה הגיע במקביל לעלייה הראשונה ממזרח אירופה, ולפי חלק מהתיאורים מעט לפניה, בעוד שההיסטוריות המקובלות רואות דווקא בה את ראשית ההגירה היהודית המודרנית. היסטוריונים מעריכים שכעשירית מיהודי תימן עזבו לפלשתינה בין 1881 ל־1915.
ירושלים לא קלטה אותם בנוחות. כשמגרשים הוצעו למכירה על חולות יפו עשרים וחמש שנה מאוחר יותר, קהילה שכבר זזה פעם אחת הייתה מוכנה לזוז שוב. אחד מרחובות השכונה נושא את השם תרמ"ב — השנה עצמה. זה דבר קטן, שקל לחלוף על פניו, אבל זה הרחוב היחיד בשכונה הקרוי על שם תאריך — אחד מכמה שמתגלים כמפה של ההיסטוריה התימנית למי שיודע לקרוא אותם.
גגות פח וקומה אחת
הכרם היה עני. הבתים הראשונים היו בני קומה אחת, בנויים ממה שהיה בהישג יד — קורות עץ, גגות פח, לבני בוץ — ומאורגנים סביב חצרות משותפות ולא לאורך חזיתות מתוכננות. דפוס החצרות הזה הוא הסיבה לכך שהסמטאות עדיין מרגישות מאולתרות היום, פונות בזוויות לא צפויות ונפתחות בלי התרעה אל חללים משותפים קטנים.
הניגוד למה שצמח סביב הוא כל העניין. מרכז תל אביב נבנה מחדש בשנות השלושים בסגנון הבינלאומי שזיכה מאוחר יותר את העיר הלבנה בהכרה של אונסק"ו. הכרם לא נבנה מחדש. הוא שמר על קנה המידה שלו, והתוצאה היא שאחד האזורים הצפופים בעיר הוא גם אחד הנמוכים שבהם.
השכונה משתרעת על כ**־374 דונם** — כשלושים ושבעה הקטרים — ומנתה כ־4,720 תושבים לפי הנתון האחרון שפורסם. את גבולותיה קל לתחום ברגל: רחוב אלנבי בצפון, הכרמל והשוק במזרח, הכובשים ואז הים במערב.
הרכב של הרצל
תושב אחד מקשר את השכונה לסצנה שרובנו מכירים מתצלומים. כשתיאודור הרצל נסע לארץ ישראל ב**־1898** כדי לפגוש את הקיסר וילהלם השני, את הכרכרה שנשאה אותו הסיע רכב תימני בשם יחיא דהבני.
דהבני התיישב בכרם. ב־1960 צוות יומני חדשות צילם אותו בביתו כאן, בן שמונים ושתיים, עדיין מספר את הסיפור ועדיין מציג את ההוכחה: שעון שהרצל נתן לו, ותצלום. לוח זיכרון ברחוב קהילת עדן מציין את המשפחה.
זה תיקון מועיל לאופן שבו מסופרת בדרך כלל הקמת תל אביב. אלה שהסיעו, בנו וסיפקו את המפעל הציוני המוקדם היו לא פעם אלה ששמותיהם לא נכנסו לתמונה הרשמית.
שכונה של בעלי מלאכה
המשפחות שקנו את המגרשים האלה לא הגיעו בידיים ריקות. יהודי תימן היו במשך דורות הצורפים, הכסָּפים ועובדי המתכת של עריהם — במקומות רבים המקצוע היה כמעט כולו בידיים יהודיות, ועבר מאב לבן בתוך המשפחה.
המיומנות הזאת הגיעה איתם. עבודת הפיליגרן שבה נודעו צורפי תימן — חוט דק ומפותל הנבנה לתכשיטים ולחפצי פולחן — מצאה שוק ביפו העות׳מאנית ולאחר מכן בתל אביב, וזו הסיבה שכסף תימני הוא אחד המעט מלאכות התקופה שעדיין נאספות היום.
שניים מהאנשים ששמותיהם מופיעים על שלטי הרחובות בשכונה עבדו בידיהם: חיים חבשוש היה חרש נחושת, והרב יחיא קאפח היה צורף זהב שלימד מחוץ לשעות העבודה. בשניהם לא היה דבר חריג. לימוד ומקצוע לא היו שני מסלולים נפרדים בצנעא; הם היו אותם חיים.
המלאכות האלה לא שרדו את המעבר בשלמותן. בתי המלאכה פינו את מקומם לדוכני שוק, למסעדות ובסופו של דבר לשכירות. אבל ההרגל לייצר בידיים נשאר בשכונה זמן רב אחרי שהכסף נעלם, וזה חלק מהסיבה שהסמטאות כאן עדיין מרגישות מעובדות ולא מתוכננות.
הצליל של השכונה
בשנות השבעים הכרם כבר הוציא משהו שנסע הרחה מעבר לגבולותיו. הגיטריסט משה בן מוש והזמר יוסף "דקלון" לוי הקימו את צלילי כרם התימנים, והסגנון בעל הגוון התימני שניגנו הפך לאחד היסודות של מה שמכונה היום מוזיקה מזרחית ישראלית.
זוהר ארגוב, הקול המכונן של הז'אנר, הוציא אלבום בשם בכרם התימנים. הצמד פרברים לקח את שמו מהשכונה עצמה. עבור שכונה של כמה אלפי תושבים על שלושים ושבעה הקטרים, זו תרומה לא פרופורציונלית לשירון הלאומי.
הסתובבו כאן ביום שישי אחר הצהריים ועדיין אפשר לשמוע את זה יוצא מחלונות פתוחים בזמן שהשוק מתקפל רחוב משם.
למה השכונה עדיין נעצרת ביום שישי
ירושה אחת משנת 1906 נראית כל שבוע, והיא זו שמפתיעה מבקרים יותר מכל דבר אחר כאן.
הכרם נוסד על ידי משפחות שומרות מצוות, והוא נשאר דתי ברובו. בתי הכנסת משולבים במרקם המגורים ולא עומדים בנפרד ממנו — חדרים קטנים מאחורי דלתות רגילות, כמה מהם בנוסח תימני ובהגייה תימנית, השונים מהנוסחים האשכנזי והספרדי שמבקר מן החוץ הכיר קרוב לוודאי.
התוצאה המעשית היא קצב שבועי שהעיר שמסביב כבר לא שומרת. המסעדות בשכונה נסגרות בשבת, רובן מיום שישי אחר הצהריים ועד מוצאי שבת. השוק, רחוב משם, נסגר באותו זמן. רחובות הומים בליל חמישי שקטים בבוקר שבת, ומתמלאים שוב אחרי צאת הכוכבים.
מבקרים שמגיעים ביום שישי אחר הצהריים ומצפים למרכז עיר בשיא הפעילות מופתעים לא פעם. עדיף לתכנן את זה מראש ולא לגלות אותו: קנו את מה שצריך בבוקר שישי, והתייחסו לשבת כיום להליכה, לים ולהתבוננות בארכיטקטורה ולא כיום לקניות.
זה גם הזמן הטוב ביותר לראות את השכונה כפי שהייתה. כשהשוק סגור והתנועה נעלמה, קנה המידה של המקום — בתים נמוכים, סמטאות צרות, חצרות משותפות — נקרא בדיוק כפי שנקרא לפני שהעיר צמחה סביבו.
השם, סוף סוף
השכונה עברה את שני העשורים הראשונים שלה בלי שם מוסכם. כרם התימני היה השימוש בשטח. הצעות אחרות הסתובבו: מחנה ישראל, ושם לכבוד דוד מויאל, בנו של אחד מבעלי הקרקע המקוריים.
ב**־1929** נקבעה צורת הרבים: כרם התימנים. השומר ביחיד פינה את מקומו לקהילה. באותה נקודה השכונה הייתה בת עשרים ושלוש, וכבר מזמן הפסיקה להיות כרם.
מה השתנה, ומה נשאר
הגרסה הכנה של ההווה היא שהכרם משתנה מהר יותר מבכל נקודה בהיסטוריה שלו. הנדל"ן כאן הפך להשקעה, חלק ניכר ממנו נרכש מחוץ לארץ, ומשפחות רבות שסביהן קנו מגרש ב־1906 כבר לא גרות בו. הבניין הגבוה בשכונה, מגדל לב העיר, הוקם ב**־2004** והיה בלתי נתפס לכל מי שבנה בפח.
מה שמתמיד הוא המרקם: הבתים הנמוכים, החצרות, בתי הכנסת, המסעדות שעדיין נסגרות בשבת, ומתווה רחובות שסורטט לפני שהעיר סביבו התקיימה. כדאי לדעת, כשחולפים על פני פתח, שהפתח ותיק מתל אביב.
אם זה סוג הפרט שמעדיפים להתעורר בתוכו ולא לקרוא עליו, דירות אור הכרם נמצאות בשכונה עצמה — והמדריך שלנו על המרחק מהכרם לים מסביר איך שכונה שנבנתה על אדמה חקלאית נמצאת היום שתי דקות מהחוף. שלחו את התאריכים דרך עמוד ההזמנות ונחזור עם סכום ברור.
מקורות
- כרם התימנים והערך באנגלית, לתאריך הייסוד, בעלי הקרקע, תולדות השם וגבולות השכונה.
- Yemenite Jews in Israel, לעליית אעלה בתמר של 1881–1882.
- יהדות תימן, הספרייה הלאומית.
מוכנים לחוות את תל אביב?
התארחו בלב כרם התימנים, במרחק צעדים משוק הכרמל ומחוף בננה ביץ׳.
